על דמותו של אחשוורוש

דמותו של המלך אחשוורוש במגילת אסתר היא ללא ספק דמות "מוגזמת". מלך שעורך משתה של ששה חודשים (!), ואחר כך... עוד שבעה ימים. מלך שמקיים ישיבות ממשלה על התנהגות אשתו שלא באה למשתה שלו, שמעלה ומוריד שרים ועמים שלמים בהינף כעסני אחד, שאוסף עוד ועוד נשים במין מפגן של טירוף חושים ובסופו של דבר אפילו אינו מכיר את ה"אחת" שהוא בוחר. ועוד... ועוד.. אין ספק שבהרבה מובנים המגילה מגחיכה את דמותו של אחשוורוש וממלכתו. ועל ידי כך גם מציבה מראה מעוותת על המציאות שלנו. בתחומים רבים, ממדיניים ועד אישיים משפחתיים. אבל אולי יותר מכל בענייני האישות והחתונה. דמות "משפחתם" של אחשוורוש, המן ומרדכי נמצאים כאן כל הזמן, על רקע ה"מהלכים המדיניים". והיא נראית משונה מאוד.

ודווקא בגלל זה- קל ללמוד מהסיפורים הללו על דמותה של המשפחה האמיתית. על הצורך להמעיט מאוד בחשיבות החיצוניות, על הקשר הפנימי העמוק שצריך להיות... ועל כך ש"ששה חודשים בשמן המור", אינם ערובה לחיי נישואין מאושרים. בכלל. דמותו המוגחכת של אחשוורוש, העובר מגאווה מוחצנת באישה, לתלייתה ומטירוף חושי חיצוני חסר משמעות, למצב של "וכל... אֲשֶׁר יָבוֹא-אֶל-הַמֶּלֶךְ אֶל-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא-יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית"- מלמדת יותר מכל איך זה כן צריך להיות. על ענווה, צניעות, וקשר רוחני עמוק שהוא הבסיס לקשר החיצוני. הציניות של פורים, מלמדת אותנו בצורה הפוכה איך זה כן אמור להיות.